אם אתם שוקלים להתחיל טיפול באמצעות קנאביס רפואי או מטופלים כיום, והתייעצתם עם חברים או בני משפחה קרובים בוודאי גיליתם שחלק מהסביבה שלכם לא תמכה ברעיון. עבור רבים, עצם השימוש בתרופה עם מרכיב המוגדר כפסיכואקטיבי נתפס כקו אדום, עוד לפני שממש נשאלו שאלות, כמו: מהו החומר, כיצד הוא נצרך ולשם מה?
למרבה הצער, לאורך השנים נעשה שימוש לא מבוקר בחומרים פסיכואקטיביים שונים, דבר שהוביל רבים מהמשתמשים להיות מתוייגים כ"מסוממים".
הפער בין המחקר המדעי לבין הדימוי הציבורי בנושא קנאביס
מחקרים שבחנו את החוויות שעליהם דיווחו מטופלים בקנאביס רפואי, הצביעו על כך שהתיוג שלהם כמטופלים אינו תופעה שולית, אלא חלק בלתי נפרד מהטיפול עצמו. במחקר איכותני שנערך בקרב מטופלים בקנאביס, מטופלים רבים דיווחו על תחושה של חוסר הבנה מצד הסביבה, לרבות אנשי רפואה שאינם מכירים היטב את היתרונות בטיפול בקנאביס.
תרופה או סם?
בקרב המשתמשים במוצרי קנאביס רפואי, מדובר בתרופה לכל דבר. כזו שמסוגלת להפחית סימפטומים של חרדה, להשיב חזרה את השינה השלווה במקרה של פוסט טראומה ואף לסייע להשיב את התיאבון בזמן טיפולי סרטן. אך, בקרב האוכלוסייה שאינה מודעת ליתרונות הרפואיים, עשויה לעלות אסוציאציה של אובדן שליטה, התמכרות, השתייכות למעגלים חברתיים של אנשים הנמצאים בשולי החברה, ולא של אדם השב לתפקוד מלא בזכות השימוש בחומרים הפסיכואקטיביים.
סטיגמה מס 1 – אתה משתמש בקנאביס אז אתה מסומם!
חשוב לזכור כי בפועל, כאשר מדברים על חומרים פסיכואקטיביים מדובר בקטגוריה רחבה הכוללת: חומרים המשפיעים על התודעה, מצב הרוח, התפיסה ואפילו תחושת הכאב. בין השאר ניתן לכלול בקבוצה זו חומרים כמו קפאין וניקוטין (כן, כוס הקפה והסיגריה המוכרות לרבים משגרת הבוקר.) כמו גם אלכוהול, תרופות מרשם ועד קנאביס (רפואי ושאינו רפואי) וחומרים נוספים. בהקשר זה חשוב להבין כי עצם ההשפעה של החומרים על המוח אינה הופכת אותו למסוכן, אלא ההקשר, המינון ודפוס השימוש הם שעושים את ההבדל.
סטיגמה 2 – נגעת – אתה מכור!
סטיגמה נפוצה על חומרים פסיכואקטיביים היא שכל שימוש בהם עשוי להוביל בהכרח להתמכרות. בפועל, מחקרים בתחום ההתמכרויות חושפים בפנינו תמונה מורכבת יותר. למעשה, התמכרות היא תהליך המשלב גורמים רבים כמו: גנטיקה, טראומה, סביבה חברתית ואפילו זמינות החומר הממכר, ולא רק עצם קיומו או השימוש בו. למעשה, מרבית המשתמשים בצורה מבוקרת ובהדרכת רופא בחומרים פסיכואקטיביים שונים, כולל קנאביס, אינם מפתחים תלות קלינית.
חשוב לזכור כי השימוש בחומר צריך להיות מפוקח על ידי אדם שהוכשר לכך, להיות מלווה במודעות להשפעות השונות ולהיות מוגבל לחומרים המומלצים על ידי הרופא ולמינון שניתן במרשם. ממש כמו תרופה.
מציאות מטושטשת
עוד סטיגמה שחשוב לנפץ היא היכולת של קנאביס "לטשטש את המציאות" באופן שהתפקוד התקין יפגע. אכן, חלק מהחומרים הפסיכואקטיביים מחדדים את התחושות, ואחרים מפחיתים כאב או חרדה. לכן, חלקם משתמשים גם לשיקום התפקוד היומיומי. במקרה של קנאביס רפואי, ההשפעה הפסיכואקטיבית אינה המטרה, אלא יותר מוגדרת כתופעת לוואי אפשרית, שאותה ניתן למתן באמצעות התאמה של הזנים הנכונים כמו סאטיבה, המינון ויחסי החומרים הפעילים בצמח או שמן קנאביס.
החסם האמיתי הוא לא הקנאביס אלא החברה
במחקר שנערך בבריטניה, רק 37% מהנבדקים שטופלו בקנאביס חשו שלרופאים המטפלים הייתה גישה חיובית כלפיהם לאחר שהציגו את המרשם, 32.9% חשו שהחברה סביבם "מאשרת" את השימוש, ומעל מחצית מהמשתתפים שיתפו גם פחד מפני מערכות החוק, רשויות ממשלתיות וגורמי רפואה הקשורים לטיפול.
כפי שניתן להבין הקושי האמיתי בהתמודדות עם שימוש בקנאביס אינו טמון בצמח עצמו, אלא במבנה החברתי סביבו ובחוסר המודעות בכל הנוגע לשימוש בו. פחד משינוי, חשש להודות מטעויות של מדיניות שהייתה נהוגה בעבר ואפילו אינטרסים שונים של חברות מסחריות, כל אלה מעכבים שיח מעמיק בתחום.
מדינות שונות שהצליחו להפחית נזקים הקשורים לשימוש בקנאביס, הן אלה שאימצו גישה פרגמטית: שילוב של מחקר, רגולציה וחינוך, במקום פסילה גורפת של השימוש בקנאביס. אומנם שינוי זה אינו מתרחש בין לילה, אך הוא מתחיל בהבנה של יתרונות הקנאביס מול חסרונותיו.
כיצד ניתן לחנך את הציבור על השפעות הקנאביס הרפואי ולנתץ סטיגמות אלה?
כפי שבעבר טיפולים פסיכיאטרים היו נחשבים, שלא בצדק, כסמן לאדם לא יציב והיום הם חלק מהמיינסטרים, גם הטיפולים באמצעות קנאביס יתחלו להיות חלק מסט הכלים של רופאים רבים. הדבר דורש פתיחות רבה, והכשרה של צוות מקצועי המחנך את הגורמים השונים בקהילה,לרבות הרופאים, וממחיש את היתרונות של הטיפול. כך, ניתן יהיה בהדרגה למנוע את התיוג השגוי של המטופלים.
חשוב גם ליצור הבדל תפיסתי בין שימוש בקנאביס לצורכי פנאי לבין השימוש בו לצרכים רפואיים, באמצעות שמירה על תהליך סדור ומבוקר של הטיפול. בישראל, העובדה כי מדובר בתהליך של אבחון ולאחר מכן קבלת מרשם, הפצה מוסדרת ואף שימוש בתווית על המוצר, הכוללת את אחוז החומרים הפעילים בו, ממחישה הן עבור הצוות הרפואי והן עבור המטופלים כי מדובר למעשה בתרופה לכל דבר. כזו שנועדה להקל על מצבו הרפואי והנפשי של המטופל, ולא בשימוש בלא מבוקר בסם.
כפי שניתן לראות הממצאים בתחום ממחישים את התסכול בקרב המטופלים מהתיוג הנלווה לטיפול. דבר שעשוי להשפיע הן על הגישה לטיפול, על פתיחות המטופלים עצמם לנושא ואפילו על איכות התקשורת עם הרופאים, הפסיכולוגים והפסיכיאטרים המטפלים בהם, שאינם מנוסים בשימוש בקנאביס רפואי.
לסיכום, הקנאביס, כחומר פסיכואקטיבי מציב אתגר מורכב המשלב מדע, רפואה, תרבות ואפילו מוסר. המחקר העדכני בתחום מציע תמונה מאוזנת ומורכבת, אך למרבה הצער מרבית החברה עדיין לכודה בתפיסות מהעבר, נוטה להבנה פשטנית של הנושא ולדימויים המיושנים. אלה שהגדירו את הקנאביס כסם, והתמקדו בקבוצות החברתיות שנשרו מהמיינסטרים והתמקדו בשימוש לא מבוקר בסמים שונים.
קישורים למחקרים וביבליוגרפיה:
https://www.mdpi.com/1660-4601/19/12/7499
Troup, L. J., Erridge, S., Ciesluk, B., & Sodergren, M. H. (2022). Perceived stigma of patients undergoing treatment with cannabis-based medicinal products. International Journal of Environmental Research and Public Health, 19(12), 7499.
https://link.springer.com/article/10.1186/1477-7517-10-2
Bottorff, J. L., Bissell, L. J., Balneaves, L. G., Oliffe, J. L., Capler, N. R., & Buxton, J. (2013). Perceptions of cannabis as a stigmatized medicine: a qualitative descriptive study. Harm reduction journal, 10(1), 2.
