ניצולת מסיבת נובה וניצול ניסיון ללינץ' שכמעט ובוצע באזור טול כרם, מספרים כיצד השפיע השימוש בקנאביס רפואי על מצבם הנפשי וסייע להם להתמודד עם האירועים הקשים שחוו, ועדיין חווים – עדות להשפעה החיובית של הצמח בהתמודדות עם פוסט טראומה, במקרים מסוימים
על פי הוראת משרד הבריאות, ולמרות שיש הטוענים כי קנאביס רפואי מסייע בהתמודדות עם חוויות שליליות, השימוש בצמח מיד לאחר אירוע טראומטי אינה מומלצת. לא כך חושבים וחווים יניב אליה ודורית טאו, ניצולים של אירועים טראומטיים קשים שהובילו לקושי רגשי עצום. הפתרון שאפשר חזרה לתפקוד בשני המקרים היה קנאביס רפואי. אליה – שנקלע בעל כורחו ללינץ בטול כרם, וטאו – ניצולת פסטיבל נובה, מספרים בנפרד על החוויה הקשה שעברו, כיצד נפגעו מבחינה פיזית ונפשית, ומדגישים את ההשפעות החיוביות של הצמח על המשך חייהם, כמדד להשפעה הפוטנציאלית על נפגעי טראומה אחרים.
הסיוטים נמשכו גם לאחר השחרור מהצבא
שנת 2000, ימי האינתיפאדה השנייה ומאורעות ׳אוקטובר ׳2000, שלוו במהומות והפגנות מצד ערביי ישראל. החייל יניב אליה וחברו החליטו לאסוף חבר נוסף ששירת בבסיס באזור טול כרם, נסיעה ששינתה את חייו. לאחר שאיבדו השניים את דרכם הגיעו לכביש חד-סטרי, ונעצרו על ידי שוטרים פלסטינים. הסיטואציה התמימה אליה נקלעו, הפכה לניסיון מפחיד, מאיים ומסכן חיים ללינץ׳, כפי שמתאר אליה: "ברגע אחד התקבץ סביבנו המון משולהב מתושבי האזור, כולם ערבים, שגנבו את מפתח הרכב, החלו לשבור את השמשות, להכות אותנו, ואפילו חטפו לנו את הנשק וירו באוויר. היינו משותקים מפחד״, הוא נזכר שוב באותם רגעים שנראו כמו נצח. לאחר 4 שעות הגיעו חיילי צה״ל וחילצו את החברים ההמומים. אליה, שלא הבין באמת מה חווה באותו היום, חזר למוחרת לשירות הצבאי. עם הזמן הבין שהטראומה מחלחלת ומשפיעה על מהלך חייו, כולל פגיעה בתפקוד היום יומי. ״למרות שניסיתי להמשיך לחיות את חיי כרגיל", הוא אומר, "לאחר מספר חודשים סבלתי מסיוטים בלילות, בהם הרגשתי שמישהו חונק אותי שוב ושוב, סיוטים שנמשכו גם לאחר שהשתחררתי״. מכיוון שחברו שהיה נוכח גם הוא באירוע הקשה לא דיווח על אותן תופעות, אליה לא קישר בין הלינץ׳ לתסמינים הרגשיים שחווה.
פנייה לפסיכיאטר ותיאור המשבר הנפשי (אך לא את ניסיון הלינץ׳), הוביל לשימוש בתרופות נוגדות חרדה, אך לא לטיפול בשורש הבעיה. כך, חוסר המודעות שלו וככל הנראה גם של גורמים מסוימים במערכת, גרם לכך שבמהלך 20 שנה לא קיבל את המענה הנכון. ״כשני עשורים חייתי עם כדורים וסבלתי. צברתי חובות, הגעתי לפשיטת רגל וכמעט התגרשתי״, הוא נזכר בכאב. התפנית הגיעה כאשר חיפש מזור לקושי העצום, ונתקל במהלך שיטוט באינטרנט בצמד המילים ׳פוסט טראומה׳. ״באותו רגע הבנתי שהכל התחיל מאותו אירוע שחוויתי כחייל, וכי תסמיני הדיכאון, חרדה, הפלאשבקים והסיוטים, נובעים מהפרעת דחק פוסט טראומטית PTSD))״.
כחלק מהטיפול שעבר אליה, ולאחר שאובחן כפוסט טראומתיֿ, הוכר כנכה צה״ל וקיבל רישיון לשימוש בקנאביס רפואי. ״הפוסט טראומה שחוויתי פגעה לי בכל כל הרבה תחומים בחיי, עם דגש על שמחת החיים שאבדה. למרות התלות בקנאביס הרפואי, אני נהנה בזכותו משיפור עצום בתפקוד, שכולל גם את הפסקת השימוש בתרופות הפסיכיאטריות שנטלתי״.
״אני לא חושבת שהייתי עוברת את התקופה שלאחר הטבח ממנו ניצלתי, בלי הקנאביס״
למרות המחלוקות המתייחסות להשפעות השימוש בקנאביס ויתרונותיו, גם בנושא הפוסט טראומה, החליט אליה לשתף גם אחרים בחוויה האישית שלו, כולל הסבר כמה עזר לו הצמח בהתמודדות היום יומית. למטרה זו הקים קבוצת פייסבוק, בה הציג את סיפורו האישי והעלה נושאים שונים לדיון. אחת ממשתתפות הקבוצה היא דורית טאו, שכבר עשתה שימוש בקנאביס הרפואי תחת התוויה של פיברומיאלגיה. טראומה נוספת שעברה לאחרונה, כניצולת הטבח במסיבת נובה, חידדה שוב את הצורך בקנאביס רפואי. "כשניסינו לברוח משטח הפסטיבל״, היא מתארת את האירוע הקשה שעברה ״נורה הרכב שלנו מכמה כיוונים, דבר שהוביל למנוסה רגלית של 6 שעות בשדות תחת אש חיה וירי מרגמות. בדרך ראיתי את משתתפי המסיבה בפחד וחרדה, כולנו לא הבנו למה אין אף אחד שמגיע ואיפה הצבא", היא מספרת.
טאו מתייחסת לימים שאחרי ולהשפעה החיובית של הקנאביס על התמודדותה עם הפוסט טראומה: ״אני לא חושבת שהייתי עוברת את התקופה שלאחר הטבח ממנו ניצלתי בלי הקנאביס. האירוע הזה הביא לחיי גם כאבים פיזיים חדשים ושינויים במחלת פיברומיאלגיה ממנה סבלתי עוד לפני שהכל קרה. בזכות השימוש בצמח הצלחתי לישון למרות המחשבות והזיכרונות הקשים, וכך גם הופחתו בצורה משמעותית הרבה התקפי חרדה שחוויתי״, היא מדגישה.
עמדת משרד הבריאות: קנאביס רפואי רק במצבים חריגים ולא כטיפול בתסמינים
בשבועות האחרונים, ולמרות העדויות של אליה וטאו, פרסם משרד הבריאות אזהרה מפני השימוש בקנאביס בקרב נפגעי וניצולי ה-7 באוקטובר, גם כשמדובר בהתמודדות עם חרדות. על פי המלצות אלו, רוב האוכלוסייה שעשויה לסבול מתסמיני טראומה לא תפתח פוסט טראומה כרונית, עבורה קיימת התוויה לקנאביס רפואי בתנאים מסוימים. מהפרסומים גם עולה כי הצמח לא הוכח כיעיל לטיפול בתגובה החריפה שלאחר טראומה, ושהקנאביס הרפואי יכול גם להזיק.
גם פרופ' איל פרוכטר, יו"ר המועצה הלאומית לפוסט טראומה, חושב שהקנאביס הרפואי לא בהכרח יעיל במצב של פוסט טראומה. לדבריו ״כחלק מתגובה נורמלית, בשבועות הראשונים לאחר טראומה אנו עדים לתסמינים שונים המהווים תגובה למצב החריג. ברוב המצבים התסמינים יחלפו. עיקר הטיפול במצבים אלו הוא גיוס כוחות הנפש ותמיכה של הסביבה הקרובה, באופן הגורם לתסמינים לדעוך בהדרגה. במידה והתסמינים פוגעים בתפקוד, מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע״, הוא אומר ומתייחס גם לנושא הקנאביס הרפואי: ״שימוש בקנאביס לא הוכח כיעיל לטיפול בשלב החריף שלאחר הטראומה, ויותר מכך. הוא אפילו עלול להזיק, ולכן אינו מומלץ, אלא אם מדובר במצבים הכרוניים ורק לאחר כישלון חלקי או מלא של טיפולים בשיחה או טיפולים תרופתיים מבוססי מחקר".
למרות כל האמור, נפגעי פעולת איבה שכן זכאים לרישיון לקנאביס רפואי בעקבות נכותם, יהיו זכאים למימון הקנאביס והציוד הנלווה.
הקנאביס הרפואי כקו טיפול ראשון או שני
למרות ובניגוד לעמדת משרד הבריאות, עדות שני הניצולים שהצליחו להשתקם באופן יחסי גורמת לחשוב פעמיים. כך עולה השאלה, מדוע לא לסייע לסובלים מפוסט טראומה להשתקם כשאפשר, ומדוע יש צורך לחכות זמן רב כל כך עד לאישור השימוש בקנאביס הרפואי. אליה מסכם: ״ישנם גורמים שרואים את הקנאביס כקו טיפול אחרון וחבל, לפעמים זה כל כך לא נכון ואפילו מאוחר מדי. מניסיוני מדובר בצמח שחשוב שישולב כבר בקו טיפול ראשון או שני״. טאו מצטרפת לעמדתו של אליה ומדגישה כי האירועים החריגים שעברנו חדשים עבור כולם, וכך צריך להתייחס אליהם גם כשמדובר בטיפול באמצעות קנאביס רפואי, ״״אני בת 46 ויש לי בן והרגשה של המשכיות. אני לא יודעת איך האנשים שהיו איתי שם מתמודדים בלי הקנאביס רפואי. אף אחד לא היה ערוך למקרה שקרה לנו שם, לא המדינה ולא אנחנו, ניצולי נובה. הטיפול הוא פיילוט עבור כולנו, וכשהוא מצליח עבורי, חשוב שהוא יאפשר גם לניצולים האחרים להתמודד עם הפוסט טראומה. בזכות הקנאביס הרפואי אני מצליחה להירדם בלילה ולתפקד. לכן, חשוב לאפשר להרבה יותר נפגעים וניצולים את השימוש בקנאביס רפואי, ובכך למנוע מהם חודשים ואך שנים של סבל וחוסר תפקוד״.
