ניתן להשתמש בצמח הקנאביס בדרכים רבות ושונות, בהתאם לשיקולים כדוגמת אורח החיים, מטרת השימוש, ומצבו הבריאותי של המטופל. כדי לבצע התאמה פרסונלית ואופטימלית חשוב להכיר כל שיטה, את ההבדלים בניהן, ולהבין איך משתמשים בשמן קנאביס עבור מי שלא מעוניין או יכול לעשן
יותר מ-120 אלף איש בישראל מטופלים בקנאביס רפואי. על פי החוק, צמח הקנאביס וכל מה שמופק ממנו (למעט שמן המופק מזרעיו), מוגדר כסם מסוכן האסור לשימוש ולאחזקה, כפי שמפורסם באתר משרד הבריאות. השימוש הרפואי בצמח הקנאביס מאושר בארץ רק עבור מטופלים כדוגמת חולי אפילפסיה, חולים אונקולוגיים, הסובלים מכאבים כרוניים, דמנציה, אוטיזם, טרשת נפוצה, קרוהן, קוליטיס, פרקינסון, ואיידס. קנאביס רפואי יכול להיות מותאם גם לטיפול נפשי, עבור הסובלים מפוסט טראומה (PTSD).
לכן, כל מי שמעוניין להחזיק או להשתמש בחומר מחויב להוציא רישיון מיוחד שמנפיקה היחידה לקנביס רפואי במשרד הבריאות (היק״ר), או רופא/ה שהוסמכו על ידי משרד הבריאות. חשוב גם לדעת כי המרשם לשמן קנאביס שונה מהמרשם לתפרחת קנאביס, אך מאפשר שימוש בשני החומרים. בנוסף, ניתן להחליפו לתפרחת, אך לא להיפך.
איך משתמשים בשמן קנאביס? 3 דרכים עיקריות
הקנאביס כולל שני חומרים פעילים: קנבינואידים-THC, החלק הפסיכואקטיבי של צמח הקנאביס. החומר השני הוא קנאבידיול-,CBD שהוכח כבעל השפעות מוכחות על מצבים רפואיים שונים כדוגמת מחלות כרוניות, דלקות וחרדה, ואינו ממסטל. הזנים השונים של הקנאביס מאופיינים ביחס השונה בין שני חומרים אלו, שמינונם נקבע על ידי הרופא/ה שמנפיקים את הרישיון לקנאביס, בהתבסס על ההתוויה הרפואית וצרכי המטופל. אופן השימוש לטווח הרחוק מבוסס על הזן הנבחר, המינון בין ה- THC ל-CBD , וגם על ניסוי ותהייה. פרמטר משמעותי נוסף המשפיעה על השימוש בקנאביס הרפואי הוא אופן צריכתו, עם דגש על שלוש דרכים עיקריות: ספיגת השמן, אידוי, או עישון.
אידוי קנאביס – מתבצע באמצעות מכשיר אידוי המכונה ׳ופורייזר׳, המחמם את תפזורת תפרחת הקנאביס מבלי לשרוף אותה, בדומה לתהליך העישון. למרות ההשפעה השונה, תהליך האידוי נחשב לבריא יותר מעישון.
צריכת קנאביס באמצעות עישון – תהליך עישון הסיגריה, הג'וינט, מלווה ברוב המקרים בשאיפת עשן המכיל תוצרי לוואי, חלקם מסרטנים. מסיבה זו ובשל ההשפעה השלילית על הבריאות, עדיף להימנע מצריכת הקנאביס הרפואי בדרך זו.
שמן קנאביס – ברוב המקרים מדובר על תמצית הכוללת 25% רכיבי קנאביס (ביניהם הקנבינואידים), ו-75% שמן צמחי (לרוב שמן זית). צריכתו של השמן מתבצעת על ידי טפטוף לא ישיר מתחת ללשון, ועל פי המינון שנקבע על ידי הרופא/ה. מומלץ להשאיר את השמן מתחת ללשון למשך מספר דקות, במטרה לאפשר לחומרים הפעילים להיספג במהירות וביעילות לכלי הדם. יש להימנע מבליעת השמן, פעולה שפוגעת ביעילות החומר. בנוסף, אסור לעשן את החומר או לאדותו, פעולות המסוכנות לריאות. שמן הקנאביס הוא בעל רמות גבוהות של CBD ורמות נמוכות עד אפסיות של THC, ולכן אינו בעל השפעה ממסטלת.
השמן מתאים בעיקר לילדים הזקוקים לטיפול בקנאביס רפואי, למטופלים שמעדיפים את צריכת החומר בדרך זו, ולאוכלוסיות רבות שאינן מעוניינות או יכולות לצרוך קנאביס רפואי באמצעות עישון סיגריה, מסיבות שונות. זה כולל גם את הסטיגמה של שימוש בסם, במיוחד עבור מטופלים שמעולם לא עישנו או אפילו נגעו בסיגריה.
שמן קנאביס המכיל CBD או THC – כל היתרונות והחסרונות
הקנאביס הרפואי נקי מחומרי הדברה וחומרים מסוכנים אחרים. יחד עם זאת, וכפי שהזכרנו קודם לכן, צריכת החומר באמצעות עישון או אידוי עלולה להזיק לבריאות. זאת בנוסף לריח האופייני לעישון, שיכול בהחלט להרתיע. כאן נכנס לתמונה שמן הקנאביס, שבנוסף ליתרונותיו הרבים, הוא גם יוצר ספיגה איטית יותר של החומרים הפעילים המאפשרת השפעה ארוכת טווח. למעשה, השפעתו של שמן הקנאביס נמשכת 6-8 שעות לאחר צריכתו, בניגוד לעישון תפרחת הקנאביס המשפיע לרוב בין 1-3 שעות. יתרון זה, הופך את שמן הקנאביס לפתרון המתאים למצבים בריאותיים וכרוניים רבים, כדוגמת בעיות בשינה.
יתרון נוסף של שמן הקנאביס הוא האפשרות לקבוע את זן ומינון החומר הפעיל בצורה מדויקת, באמצעות מדידת כל טיפה וטיפה. זאת לעומת התפרחת, שבשל תחלופה גדולה של זנים אין לדעת כיצד תשפיע צריכתה בכל פעם מחדש. יתרון נוסף הוא בטיחות וזמינות השמן, אותו ניתן להשיג בדרך כלל בבתי המרקחת וברשתות הפארם המורשות.
אבל, יש גם חסרון שחשוב לקחת בחשבון. בניגוד לעישון או אידוי קנאביס, השפעת צריכת שמן הקנאביס היא לא מיידית ועלולה לארוך שעה וחצי ויותר. עובדה זו מצריכה תכנון לגבי מועד צריכת השמן, ולכן פחות מתאימה למצבים מסוימים כדוגמת כאב מתפרץ.
שימוש אינדיבידואלי הכרוך בתופעות לוואי
השימוש בקנאביס רפואי הוא אינדיבידואלי ולכן דורש הדרכה מקצועית וסבלנות רבה. זאת בנוסף לאפשרות של הופעת תופעות לוואי כדוגמת עייפות, חרדה, חוסר שקט, תיאבון מוגבר, וירידה בלחץ דם וברמות הסוכר. במקרים נדירים, צריכת הקנאביס עשויה להוות טריגר להתפרצות פסיכוטית בקרב אנשים המועדים לכך.
שירן זיו (38) מפרדס חנה, מחלימה טרייה מסרטן מלנומה ואחות מוסמכת במחלקה פסיכיאטרית, שבעקבות ניסיונה האישי הפכה גם לאחות קנאביס, מספרת על הדרך שהיא עצמה עברה, וכיצד סייע הטיפול בקנאביס רפואי. הטיפול האימונותרפי שעברה הוביל למ׳הידרדניטיס סופורטיבה׳, מחלת עור שבאה לידי ביטוי בפצעים כרוניים קשים. זאת בנוסף לכאבי ראש, פגיעה בשינה, אי-שקט כללי, חוסר סבלנות, כאבי שלד שריר, בעיות במערכת העיכול, וקושי רגשי ונפשי.
את הטיפול באמצעות קנאביס הרפואי לא הכירה כלל, אלא לאחר שקיבלה רישיון והדרכת קנאביס, במטרה לתת מענה לכאבי המפרקים. ההתחלה לא הייתה פשוטה, בעיקר מכיוון שזני הקנאביס השונים והמינונים לא התאימו, דבר שגרם לה לעבור לאידוי תפרחת קנאביס. כדי להכיר טוב יותר את התחום, החליטה זיו גם להירשם לקורס בנושא קנאביס מטעם הטכניון במהלכו למדה איך משתמשים בשמן הקנאביס, על תופעות הלוואי, והתאמה פרסונלית של הטיפול. בזכות הקורס היא חזרה לטיפול בשמן קנאביס שלדבריה מאוד עזר לה, אותו היא משלבת עד היום.
